מולא ואח' נ' אבן הגליל ירכא בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול עיקולים זמניים אשר הוטלו על נכסי המבקשים במעמד צד אחד על פי החלטתי מיום 20/3/11. להלן החלטתי, בהמשך לישיבה שבה נשמעה הבקשה, ביום 5/7/11.

1.המשיבים הגישו נגד המבקשים תביעה ובה ביקשו סעדים של פינוי וסילוק יד יחד עם חיוב כספי בסך של כ- 693,000 ₪. על פי המפורט בכתב התביעה, המבקשים שכרו מהמשיבים מבנה תעשייתי בשנת 2004, למשך חמש שנים. המבקשים לא שילמו את כל דמי השכירות המתחייבים על פי הסכם השכירות בסכום של כ- 83,000 ₪, והסבו למושכר נזק, אשר הוערך ע"י שמאי מטעם המשיבים בסכום של כ- 610,000 ₪.

לטענת המשיבים, סכום התביעה הגבוה, יחד עם מצבם הכלכלי הלא יציב של המבקשים, מצדיקים מתן צווי עיקול זמניים, אשר יבטיחו את ביצוע פסק הדין, לכשיינתן.

2.המבקשים הגישו בקשה לביטול העיקולים, תוך שהם טוענים, כי המשיבים העלימו מבית המשפט את העובדה, שהמבקשים הם שהגישו תביעה נגד המשיבים (תיק שמספרו 28174-03-11 בבית משפט זה), וכן העלימו את העובדה כי הם התפרצו למושכר, השתלטו עליו, ניתקו את זרם החשמל במקום, נעלו אותו וסילקו את המבקשים.

לטענת המבקשים, המשיבים לא באו בניקיון כפיים לבית המשפט, ועל כן אינם זכאים לסעד זמני.

עוד טענו המבקשים כי התביעה מופרזת ומחוסרת בסיס עובדתי או משפטי. כך גם הטענה כי קיים חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין אינה מבוססת, כאשר למבקשים מכונות כבדות המוצגות במקום, ואין חשש להברחתן.

3.בדיון שהתקיים בפני נחקרו אחד המצהירים מטעם המשיבים והמצהיר מטעם המבקשים, ולאחר החקירות סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

מחקירת המצהיר מטעם המשיבים עלה, כי הם מכחישים את האירוע הנטען בדבר השתלטות על המושכר, ואף טוענים, כי המושכר היה נטוש מזה זמן, לאחר שהמבקשים הזניחו אותו וגרמו נזק רב למקום.

מחקירת המצהיר מטעם המבקשים עלה, כי לשיטתו לא נטש את המקום, אלא סולק ממנו, ואמנם המכונות שהציב הסבו נזק מסויים למושכר, אך הדבר נעשה מחוסר ברירה, כאשר התברר למבקש כי הוא נאלץ להכניס עגורן לתוך שטח המושכר (דבר שלא נמסר לו מלכתחילה), ומכל מקום הנזק אינו עולה כדי הסכומים המתוארים בחוות הדעת מטעם המשיבים, ואף המבקשים תומכים טענתם בחוות דעת נגדית.

המצהיר מטעם המבקשים אישר, כי אמנם נוצר חוב בגין דמי השכירות בגין החודשים ספטמבר עד דצמבר 2010, זאת לאחר שנקלע לקושי כלכלי מסויים, אלא שלטענתו ביקש מהמשיבים ארכה להסדיר את העניין, והמשיבים הערימו עליו קשיים למרות שנים רבות ששכר את הנכס ושילם את דמי השכירות כסדרם.

4.הואיל וכאמור הוגשה ע"י המבקשים תביעה נגד המשיבים, התקיים דיון בבקשה למתן סעד זמני בפני כב' השופט בולוס ביום 27/3/11.

במעמד זה הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה המבקשים ישלמו תוך 60 יום את חוב דמי השכירות בו הודו, בסך 25,000 ₪, ויוכלו לקבל לידיהם את מפתחות המושכר ולחזור למקום.

הסכמה זו הולידה מחלוקות חדשות, כפי שהתברר בפניי, לאחר שהמבקשים איחרו בביצוע התשלום (פרק זמן של כ- 10 ימים לאחר תום התקופה המוסכמת, לשיטת המשיבים), כאשר לטענת המבקשים איחור זה לאו איחור הוא, מאחר שהמפתחות אמנם נמסרו לידיהם ביום 10/4/11, אך הם מצאו את המקום ניזוק באופן שלא ניתן היה להתחיל לעבוד בו, ותיקון הנזק התמשך עד ליום 8/5/11, שרק אז ניתן היה לחזור לעבודה.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, נחה דעתי כי יש להותיר את העיקולים הזמניים על כנם, כפי שיפורט להלן.

ראשית, על בית המשפט להשתכנע, בהתאם לתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה.

בשלב מקדמי זה של ההליך, אין צורך להיכנס לעובי הקורה ולבחון את טענות הצדדים לעומקן, ודי בכך כי יש בידי התובע להראות ראיות מהימנות לכאורה, התומכות בתביעתו.

אמנם, לכל צד גרסה עובדתית משלו באשר להתרחשות שהובילה למחלוקת העמוקה שביניהם - המבקשים טוענים כי סולקו מהמקום, ואילו המשיבים טוענים כי המקום ננטש – אלא שלכל הפחות ביחס לעובדה, כי נוצר בשלב מסויים לקראת סוף 2010 חוב בדמי השכירות, אין מחלוקת בין הצדדים.

המבקש אינו מכחיש כי נקלע לקשיים כספיים שבעטיים חוללו שיקים שבאמצעותם ביקש לשלם את דמי השכירות, והוא אינו מכחיש כי למעשה החוב לא סולק עד שקיים את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בסוף חודש מרץ 2011.

תשלום דמי השכירות הינו תנאי יסודי בהסכם השכירות בין הצדדים, ועל כן נראה כי לכאורה זכאים המשיבים לכל התרופות הנובעות מכך על פי ההסכם ועל פי החוק.